ב-18 ביוני 2026, בשעה 19:00, תיפתח בבית האמנים בתל אביב (רחוב אלחריזי 9) התערוכה "מחוץ לפסוק" של האמנית כרמית לוי, הידועה בשם האמנותי כרמוש. התערוכה, שאצר אייל בן סימון, אינה עוד תצוגה אמנותית שגרתית. היא מהווה כתב אישום חומרי, רגשי ואמנותי נוקב נגד מחיקתן השיטתית של נשים מההיסטוריה המקראית והיהודית, נשים שהיו שותפות מלאות לעיצוב ההיסטוריה, אך נדחקו לשוליים והפכו לחסרות שם.

כרמוש, אמנית רב-תחומית בעלת נוכחות בינלאומית, חוזרת אל בימת האמנות הישראלית אחרי הפסקה ארוכה של שנים. ההפסקה לא נבעה מחוסר יצירה, אלא מתהליך פנימי עמוק של התבוננות, חקירה והתחדשות. כעת, עם חזרתה, היא מביאה תערוכה עוצמתית שמסמנת פרק חדש ומשמעותי בקריירה שלה. זמן קצר לאחר פתיחת התערוכה בישראל, צפויה כרמוש להציג בשתי זירות אמנות בינלאומיות חשובות: באזור הגלריות M50 בשנגחאי, סין, אחד ממרכזי האמנות העכשווית המובילים בעולם, ובמוזיאון Nuzhtui Haegeumgang Theme Museum בדרום קוריאה.

מהחיים החרדיים אל שפת הברונזה והצבע

כרמית לוי נולדה וגדלה בבני ברק, בתוך קהילה חרדית אולטרה-אורתודוקסית. בעולם זה, אמנות הייתה אסורה כמעט לחלוטין. החשיפה היחידה שלה לדימויים ויזואליים הייתה דרך הפשקווילים, המודעות השחורות-לבנות שהודבקו על קירות הרחובות. הניגוד הקיצוני בין העולם המצומצם והשקוף הזה לבין העולם האמנותי העשיר שגילתה מאוחר יותר, הפך למנוע מרכזי ביצירתה.

לוי למדה רישום ואמנות חזותית במכון לאמנויות בבת ים (1985-1989), התמחתה בפיסול (1991-1995), למדה היסטוריה של האמנות באוניברסיטת תל אביב ולימודים נוספים באוניברסיטה הפתוחה. היא חברה באגודת הציירים והפסלים בישראל מאז 1991, והציגה בתערוכות יחיד וקבוצתיות רבות בארץ ובחו"ל, כולל בארה"ב (פלורידה, מיזורי, וושינגטון די.סי.), גלריות מרכזיות בישראל ועוד.

סיפורי הסבתות שלה, נונה, שברחה בגיל 14 עם אהובה למצרים והקימה משפחה, ותפוח, ששרדה את הפרהוד, איבדה בן, גידלה עשרה ילדים והגיעה לגיל 105, מהדהדים ביצירותיה כדמויות מקבילות לגיבורות מקראיות כמו רות ודבורה. האמנות עבורה היא "דרך נשימה", צורך קיומי עמוק לעיבוד חוויות, כאב, זהות ושחרור.

הצהרת האמנית: פצע היסטורי שדורש תיקון

כרמית לוי כותבת בהצהרתה:

"אני עוסקת וחוקרת מזה 25 שנה במעמדן של נשים במקרא. היצירה שלי נולדת מתוך פצע פעור בהיסטוריוגרפיה המקראית, שבו נשים משנות סדרי עולם, והיו בצמתי ההכרעה הגורליים ביותר בהיסטוריה היהודית, אך הופשטו מזהותן והפכו לחסרות שם בשולי הפסוקים. האמנות שלי היא כתב אישום חומרי נגד מנגנון ההשתקה הזה..."

היא מפרקת את מנגנון ההשתקה דרך מתח חזק בין שני מדיומים: פיסול ברונזה וציור מופשט אקספרסיבי.

הברונזה, חומר כבד, נוקשה ונצחי, מעניקה לנשים הללו את מה שנשדד מהן: משקל פיזי, נוכחות מוחשית בשטח וזהות שלא ניתן עוד למחוק. לצידו, הציורים הרוויים בקווי פחם שחורים, כתמי אדום מדמם וטשטושים עזים, פועלים כהד רגשי סוער. הם אינם מאיירים את הסיפור המקראי באופן ספרותי, אלא לוכדים את התדר הפנימי, האש, האפר, הדם, הכאב והתשוקה.

מבט אוצרותי: אייל בן סימון

האוצר אייל בן סימון כותב:

"ההיסטוריה המקראית נכתבה בידי מנצחים, שליטים וגברים... נשים שהיו שם בצמתי ההכרעה הגורליים ביותר, שעיצבו מהלכים פוליטיים, שהצילו בתים וממלכות, או שגופן וגורלן שימשו דלק למפעל ההיסטורי, שמן של רובן המכריע לא הוזכר ואף הושמט מדפי המקרא. בתערוכה זו נעשה תיקון לנשים אלה והעמקה בסיפורן האישי."

התערוכה מציבה את "הנשים השקופות" במרכז: אשת נח, אשת איוב, הגר, פילגש בגבעה, בת יפתח ועוד. היא אינה מיצב היסטורי נייטרלי, אלא פעולה חתרנית בזמן הווה. היא מאלצת את הצופה להתעמת עם הפער הבלתי נסבל בין עוצמת השפעתן של הנשים לבין השקיפות שנכפתה עליהן, ומעוררת את השאלה: את שמן של אילו נשים אנו ממשיכים למחוק גם היום?

שפת היצירה: מתח בין כובד לטשטוש

ביצירותיה משלבת כרמוש בין נוכחות פיסולית מוצקה לבין סערה ציורית. הפסלים בברונזה, ראשים ודמויות בעלות נוכחות פיזית כבדה, נותנים גוף וזהות למי שהייתה חסרת גוף. לעומתם, הציורים האקספרסיביים, כמו אלה מסדרות "סדום" ו"עמורה", רוויים באדום בוער, שחור עמוק וקווים דינמיים. הם משדרים תחושה של כאוס, תשוקה, הרס והתחדשות.

השילוב בין שני המדיומים יוצר דיאלוג עמוק: הברונזה מייצגת את מה שהיה צריך להיות, נצחיות ונוכחות, והציורים מבטאים את מה שהיה בפועל, מחיקה, כאב והדהוד רגשי. האדום השלט ביצירותיה מסמל דם, חיים, כעס ותשוקה, בעוד הקווים הגסים והטשטושים משקפים את הקושי לזהות דמויות שנמחקו.

חזרה משמעותית לבמה הבינלאומית

לאחר שנים של היעדרות יחסית מהבמה הציבורית בישראל, החזרה של כרמית לוי היא אירוע משמעותי. התערוכה "מחוץ לפסוק" מסמנת לא רק התחדשות אישית אלא גם ביטוי בוגר ומעמיק יותר של חקירתה האמנותית ארוכת השנים. העובדה שהיא עומדת להציג בקרוב ב-M50 בשנגחאי, רובע האמנות החשוב ביותר בסין, ובמוזיאון Nuzhtui Haegeumgang Theme Museum בדרום קוריאה, מעידה על הרלוונטיות הבינלאומית של שפתה האמנותית. קולה הייחודי, המשלב בין מסורת מקראית, חוויה אישית-חרדית ואמנות עכשווית, מהדהד מעבר לגבולות ישראל.

משמעות תרבותית רחבה

"מחוץ לפסוק" אינה רק תערוכה על המקרא. היא מדברת על זמננו. בעידן שבו שאלות של מגדר, כוח, זיכרון ושקיפות נמצאות בלב השיח הציבורי, כרמוש שואלת שאלות נוקבות: מי עדיין "מחוץ לפסוק" כיום? אילו קולות נשיים מושתקים בחברה החרדית, בפוליטיקה, בתרבות?

האמנות שלה הופכת כאב אישי לכוח משחרר. היא מחברת בין סיפורי הסבתות שלה לבין דמויות מקראיות, ומזמינה את הצופה להיות שותף פעיל בהחזרת הקולות שנגזלו.

התערוכה "מחוץ לפסוק" היא הזדמנות נדירה לפגוש אמנות שיש בה גם יופי, גם כעס וגם תקווה. כרמית לוי אינה רק מציגה יצירות, היא יוצרת מהפכה שקטה אך עוצמתית בדרך שבה אנו זוכרים את ההיסטוריה.

פרטי התערוכה:

שם התערוכה: "מחוץ לפסוק"

אמנית: כרמית לוי

אוצר: אייל בן סימון

כתובת: בית האמנים תל אביב, אלחריזי 9

תאריך פתיחה: 18.6.2026

שעה: 19:00

----

קרדיט תמונה: artema